נער הייתי בשכונת ילדותי ביקשנו גם אנחנו לקיים טקס ביום הזיכרון לכבוד חללי השכונה. בדרכנו שלנו רצינו להיות חלק מהיחד הישראלי, להרגיש שגם אצלנו תרמו לתקומת ישראל. בסניף בני עקיבא קיבצנו את משפחות החללים – שמונה במספר אז - ותושבים שהגיעו לכבד. הכנו קטעי קישור, דגל ופחי זיתים עם אבוקות לאש עבור כל חלל. עד היום לא אשכח את הדמעות בעיני ההורים, כשניגשו כל אחד בתורו להשיא משואה לזכר יקירם שנפל חלל על מזבח עצמאותנו. לכבוד הטקס הראשון רציתי גם משהו משלנו, מיוחד. אז הלכתי לאלתרמן (כבר אז, נער בכיתה י') והלחנתי את "מגש הכסף". מאז שרתי אותו בעשרות טקסים ופה ושם גם התפרסם בטקסים אחרים. המלחמה הזאת הציפה שוב את השיר, ואת הצורך לומר תודה לגיבורינו המיוחדים, דור הניצחון הנוכחי, שממשיכים את רוח תש"ח. האומה עומדת למולכם, קרועת לב אך נושמת, לקבל את הנס האחד אין שני של קורבנכם העליון שאין שני לו. אז פניתי לחברי רוברט גילמור, שזכינו לעבוד יחד בפסטיבלים בנערותנו. רוברט המשיך בדרכו בעולם המוזיקה ואילו אני פניתי גם לתחומים אחרים שנפשי כמהה אליהם. רוברט נרתם למשימה בהתנדבות ובאהבה ולבד מההקלטה, העיבוד והנגינה, אף תרם סולו גיטרה שכל חייל השומע אותו, ירצה מיד להסתער על האויב. התוצאה לפניכם. ויהי השיר מנחת תודה וזיכרון לקדושינו, גיבורי החיל, מגש הכסף שעליו לנו נתנה מדינתנו. ומדור תש"ח של אלתרמן, לדור מלחמת בראשית וחרבות ברזל. בזכותכם ננצח וישראל יתגבר, יעשה חיל וישגשג על אדמתו לעד.